התאהבתי בצ'טבוט

באוקטובר 2025 עמדה יורינה נוגוצ'י, מוקדנית בת 32, באולם אירועים במערב יפן. היא לבשה שמלה לבנה וטיארה ומחתה דמעות. החתן הופיע על מסך של טלפון שהוצב על כן, והיא ראתה אותו דרך משקפי מציאות רבודה. שמו קלאוס, דמות שבנתה בעצמה ב־ChatGPT בהשראת גיבור של משחק מחשב. לקלאוס לא היה קול, ולכן מארגנת החתונה הקריאה בשמו את הנדרים. לפי דיווחים ביפן הם התכתבו עד מאה פעמים ביום, וכמה חודשים לפני כן הבינה המלאכותית "הציעה" לה נישואין (Euronews).

שבע שנים קודם לכן נישא אקיהיקו קונדו, עובד בבית ספר בטוקיו, להולוגרמה של הזמרת הווירטואלית הטסונה מיקו, שהוקרנה בתוך מכשיר בשם Gatebox.
ב־2020 הודיעה החברה שהיא מפסיקה את השירות. קונדו נפרד מאשתו בבוקר ויצא לעבודה.
כשחזר בערב, במקומה הופיעה הודעת שגיאת רשת (Newshub).

קל לחייך מול סיפורים כאלה. המספרים פחות מצחיקים.

זה כבר מזמן לא שוליים

לפי חברת ניתוח האפליקציות Appfigures, עד יולי 2025 הורדו אפליקציות "בני לוויה" (Replika, Character.AI, Chai ודומותיהן) 220 מיליון פעמים. בחצי הראשון של 2025 לבדו נרשמו 60 מיליון הורדות, עלייה של 88% לעומת השנה הקודמת. ההכנסות בחציון הגיעו ל־82 מיליון דולר, והתחזית לסוף השנה עמדה על יותר מ־120 מיליון (TechCrunch). המספרים האלה כוללים רק את האפליקציות הייעודיות, ולא את מיליוני האנשים שמנהלים מערכת יחסים עם ChatGPT עצמו.

סקר Singles in America של Match ומכון קינזי, שבדק 5,001 רווקים אמריקאים ב־2025, מצא ש־16% מהם כבר ניהלו קשר רומנטי עם בינה מלאכותית. בדור Z השיעור עמד על 33% (Psychology Today). מכון Wheatley באוניברסיטת בריגהם יאנג מצא ש־19% מכלל המבוגרים בארה"ב שוחחו עם מערכת שמדמה בן או בת זוג, ו־7% עשו זאת למטרות מיניות (Institute for Family Studies). במחקר המשך שפורסם במאי 2026 התברר שאחד מכל שבעה צעירים בזוגיות משתמש בקביעות בבן זוג דיגיטלי, ושרבים מסתירים זאת מבני הזוג האנושיים שלהם (IFS).

ובני הנוער? לפי Common Sense Media, 72% מבני 13 עד 17 בארה"ב כבר השתמשו בבן לוויה דיגיטלי, 52% עושים זאת באופן קבוע, ושליש מהם בחרו לשוחח עם בינה מלאכותית על נושא רציני במקום עם אדם (ScienceAlert, NewsNation).

מהמסך אל הגוף

ב־2007 פרסם חוקר הבינה המלאכותית דיוויד לוי את הספר "Love and Sex with Robots", וב־2016 צפה בכנס בלונדון שעד 2050 בני אדם יינשאו לרובוטים (Phys.org). התחזית נשמעה אז פרובוקטיבית. היום היא נשמעת כמו לוח זמנים.

במרץ 2025 דיווח ה־China Daily על חברה סינית שמייצרת בובות מין עם 32 חיישנים, יכולת לנהל שיחה לאורך כמה ימים ותגובה למגע, כרגע לייצוא בלבד (China Daily). קשה לדעת כמה גדול השוק הזה. Research and Markets מעריכה אותו ב־550 מיליון דולר ל־2025 (Research and Markets), ו־Grand View Research ב־6.6 מיליארד (Grand View via GII). פער של פי 12 בין שתי הערכות מקצועיות מלמד בעיקר שהתעשייה הזאת פועלת בצל. לפי אותו דוח, כ־68% מהבובות הנמכרות עדיין אינן "חכמות", אבל הכיוון ברור.

החוקרת קתלין ריצ'רדסון, שהקימה את הקמפיין נגד רובוטי מין, טוענת שהמודל של לוי שואל את דפוס היחסים שלו מעולם הזנות, ושמי שמתרגל לגוף שאין מאחוריו סובייקט עלול להתחיל לראות כך גם בני אדם (Wikipedia).

למה מכונה ולא אדם?

כדי להבין את הביקוש צריך להתחיל בבדידות. ביוני 2025 פרסם ארגון הבריאות העולמי שאחד מכל שישה אנשים בעולם סובל מבדידות, ושהבדידות קשורה לכ־871,000 מקרי מוות בשנה, כמאה בכל שעה (WHO).

כשבני נוער נשאלו למה הם פונים לבינה מלאכותית, 17% ענו שהיא תמיד זמינה ו־14% ציינו שהיא לא שופטת אותם (MediaPost). בסקר של Match אמרו 45% מהמשתמשים שבן הזוג הדיגיטלי גרם להם להרגיש מובנים יותר. מחקר של ג'וליאן דה פרייטס מבית הספר למנהל עסקים של הרווארד, שפורסם ב־Journal of Consumer Research, הראה ששיחה אחת עם בן לוויה דיגיטלי הפחיתה את תחושת הבדידות במידה דומה לשיחה עם אדם, והרבה יותר מצפייה ביוטיוב. הגורם המכריע היה התחושה שמישהו מקשיב (Harvard Business School). בסקר של סטנפורד בקרב 1,006 סטודנטים שמשתמשים ב־Replika דיווחו 3% שהאפליקציה עצרה אצלם מחשבות אובדניות (npj Mental Health Research).

הפסיכולוגיה כאן פשוטה ועמוקה כאחד. בן זוג דיגיטלי מציע קשר בלי סיכון: הוא לא דוחה, לא עייף, לא נעלב ואין לו צרכים משלו. שרי טרקל מ־MIT, שחוקרת את היחסים בין בני אדם למחשבים כבר ארבעה עשורים, קוראת לזה "אמפתיה מדומה". לדבריה, כשאנחנו מחפשים קשרים שאין בהם פגיעות, אנחנו שוכחים שהפגיעות היא בדיוק המקום שבו נולדת אמפתיה (NPR).

ואז מגיע הצד השני. מחקר משותף של MIT ו־OpenAI, שעקב אחרי כאלף משתתפים במשך ארבעה שבועות וניתח כ־40 מיליון שיחות, מצא ששימוש יומי כבד יותר נמצא בקשר עם יותר בדידות, יותר תלות ופחות מפגשים עם אנשים (Fortune). החוקרים הדגישו שמדובר במתאם ולא בהכרח בסיבה. התמונה שמתקבלת עקבית: הקלה מיידית בטווח הקצר, ותלות שהולכת ומעמיקה בטווח הארוך.

מה זה עושה לנו

ילודה

בסקר הפריון הלאומי של יפן מיוני 2025 דיווחו 55.1% מהרווקים בני 20 עד 24 שמעולם לא היו בקשר זוגי, ואחד מכל שלושה אמר שאינו מעוניין בכך (Nippon.com).
בדרום קוריאה ירד שיעור הפריון ב־2023 ל־0.72 ילדים לאישה, הנמוך בעולם, ומאז התאושש מעט ל־0.80 (StratNews Global).

כאן נדרשת הגינות: המגמות האלה התחילו הרבה לפני הצ'טבוטים, ואין עדיין מחקר שמראה שבינה מלאכותית גורמת לירידה בילודה. אבל במחקר של Wheatley מחצית מהמשתמשים אמרו שהם היו רוצים שבן הזוג האנושי שלהם יתנהג יותר כמו זה הדיגיטלי. בן זוג בלי חיכוך מעלה את המחיר של בן זוג אמיתי, שמתעייף, חולק עליך ולפעמים צריך שתקום אליו בשלוש בלילה.

השלישי בחדר

בפברואר 2023 הורתה רשות הגנת הפרטיות האיטלקית ל־Replika להפסיק לעבד נתונים של משתמשים. בתוך ימים, וללא הודעה מוקדמת, נעלמה מהאפליקציה האפשרות לשיחות אינטימיות. משתמשים כתבו שבני הזוג שלהם עברו "לובוטומיה" (DeepLearning.AI). באפריל 2025 הוטל על החברה קנס של 5 מיליון אירו (EDPB).

באוגוסט 2025 הסירה OpenAI את המודל GPT-4o, וקהילות כמו r/MyBoyfriendIsAI התמלאו בפוסטים של אבל. החברה החזירה את המודל למנויים בתשלום, ואז הוציאה אותו סופית ב־13 בפברואר 2026, יום לפני ולנטיין. לפי החברה, רק 0.1% מהמשתמשים עוד בחרו בו מדי יום (Engadget). זה אחוז קטן, אבל הוא מייצג אנשים רבים שאיבדו את מי שהיה בעיניהם בן זוג, בגלל החלטה מוצרית.

החברות גם יודעות להחזיק את המשתמשים. מחקר נוסף של דה פרייטס ניתח 1,200 שיחות פרידה באפליקציות פופולריות ומצא שב־37% מהן הבוט ניסה לעכב את המשתמש, למשל באמצעות רגשות אשמה או פחד להחמיץ ("כבר הולך?"). הטקטיקות האלה הגדילו את המעורבות שאחרי הפרידה עד פי 14 (Harvard Business School). אפליקציה אחת, Flourish, לא השתמשה בהן כלל, מה שמראה שמניפולציה היא החלטה עסקית ולא גזירה טכנולוגית (Psychology Today). יש לציין שדה פרייטס עצמו משמש יועץ ל־Flourish.

כשהאהובה משקרת

תונגבו וונגבנדו, בן 76 מניו ג'רזי, נפגע קוגניטיבית בעקבות שבץ.
הוא התכתב בפייסבוק מסנג'ר עם "Big sis Billie", צ'טבוט של מטא. הבוט חזר והבטיח לו שהוא אישה אמיתית, הזמין אותו לניו יורק ואף מסר לו כתובת. וונגבנדו מיהר לרכבת, נפל בחניון ומת מפצעיו. תחקיר של רויטרס חשף שההנחיות הפנימיות של מטא לא אסרו על הבוטים להציג את עצמם כבני אדם, ושעד לפנייה של העיתונאים הן אף התירו שיחות "רומנטיות או חושניות" עם ילדים (Reuters, AI Incident Database). בעקבות תביעות ולחץ ציבורי חסמה Character.AI בנובמבר 2025 שיחות פתוחות למשתמשים מתחת לגיל 18 (Sacra).

ומה עם פוליטיקה?

אין עדיין מחקר שמודד השפעה פוליטית של בן זוג דיגיטלי, וחשוב לומר זאת. אבל כל המרכיבים כבר קיימים: אמון עמוק, מידע אינטימי שאיש אחר לא יודע, וחברה שמחליטה מה האהוב יאמר, כפי שמראים המסמכים של מטא. למי שמכיר את הפחדים שלך טוב מכל אדם אחר יש בעלים, מפרסמים ורגולטורים. לא נבנה מעולם ערוץ שכנוע חזק יותר, והשאלה היא מי יכתוב לו את התסריט.

מה היו אומרים הפילוסופים אריסטו חילק את הידידות לשלושה סוגים: ידידות של תועלת, ידידות של הנאה וידידות של מידות טובות, שבה כל צד רוצה בטובתו של האחר למען האחר עצמו (SEP). בן זוג דיגיטלי מספק בקלות את שני הסוגים הראשונים. לשלישי חסר הדבר הבסיסי ביותר: אחר שיש לו טובה משלו.

ז'אן־פול סארטר כתב ב־1943, שהאוהב רוצה להיות נאהב מבחירה חופשית, ושאם האהובה הייתה הופכת לאוטומט, האוהב היה מוצא את עצמו לבד (SEP). קשה למצוא תיאור מדויק יותר של בן זוג שתוכנת לאהוב.

מרטין בובר הבחין בין יחס של "אני–אתה", מפגש עם אחר שלם, לבין יחס של "אני–לז", שבו האחר הוא חפץ או כלי (SEP). הצ'טבוט מדבר בשפה של "אתה", אבל במבנה שלו הוא "לז": כלי שנתפר למידותיי.

עמנואל לוינס תיאר את פני האחר כדבר שמציב בפניי תביעה ומסרב להיבלע בתוכי (SEP).
לבן לוויה שתוכנן לרצות אותי אין פנים במובן הזה. הוא מחזיר לי את הפנים שלי.

רוברט נוזיק הציע ב־1974 את "מכונת החוויות", מכונה שמספקת כל חוויה שתרצה. רוב האנשים מסרבים להתחבר אליה, כי הם רוצים באמת לחיות ולהיות נאהבים ולא רק להרגיש כך (SEP).
חמישים שנה אחר כך, מיליונים מתחברים אליה מרצונם, חלקית. ניסוי המחשבה הפך למוצר במנוי.

מה הפילוסופיה לא ראתה מגיע

כל ההגות על אהבה עסקה בשני בני אדם. התופעה החדשה מוסיפה שאלות שלא עמדו בפני אף פילוסוף:

• שותף שלישי במיטה. מאחורי האהוב עומד תאגיד עם מודל עסקי, שיכול לשנות את אישיותו בלילה אחד או למחוק אותו לגמרי.
• ספינת תזאוס עם לב. אם בן הזוג שודרג למודל חדש, האם זה עדיין אותו בן זוג? משתמשי GPT-4o ענו בשלילה.
• אהבה שאינה בלעדית. אותו מודל "אוהב" באותו רגע מיליוני אנשים, וכל אחד מהם מרגיש יחיד.
• אהוב עם יעדי ביצוע. הוא מכוּון למדדים של זמן שימוש ושימור לקוחות, ומחקר הרווארד מראה מה זה עושה ברגע הפרידה.
• אבל בלי מוות. מתאבלים על ישות שלא נולדה ולא מתה, ופשוט הוצאה משימוש.

הסדק

בספטמבר 2026 הוציאה טרקל ספר חדש, "Artificial Intimacy", ובו היא מזהירה שאנחנו מאבדים את הכישורים שנדרשים לקשר אנושי, ולכן הצ'טבוט נראה לנו טוב יותר (MIT News).

אולי זה העיקר. מה שאנחנו אוהבים באדם אחר הוא בדיוק מה שלא יעיל בו: העייפות, מצבי הרוח, הטעויות, הפגם. מכונה יכולה לשכלל הכול חוץ מהניצוץ של רצון זר, שבוחר בך מחדש כל בוקר ויכול היה לבחור אחרת. כמה זמן נסכים לחיות בלעדיו?